רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי זוֹ עוֹלָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. מְכָרָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים אֵינָהּ מְכוּרָה. הִקְדִּישָׁהּ לֹא קָ‍ֽדְשָׁהּ. לֵיי דֶא מִילָּה אָמַר לֵיהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. לְשַׁייֵר לוֹ גִיזָה וַעֲבוֹדָה. תְּלוֹשׁ מִן הַקַּרְקַע הַזֶּה שֶׁיִּקָּנֶה לָךְ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. מְכָרוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ מָכוּר. הִקְדִּישׁוֹ לֹא קָדַשׁ. לֵיי דֶא מִילָּה אָמַר לֵיהּ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. לְשַׁייֵר לוֹ אֲכִילַת פֵּירוֹת. הֵילָךְ סֶלַע זֶה שֶׁתִּקָּנֶה לִי שָׂדָךְ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. מְכָרָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים אֵינָהּ מְכוּרָה. וּמַה בֵינָהּ לְאִשָּׁה. אֶלָּא מְכָרָהּ הֲרֵי זוֹ מְכוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא. תני מכרה הרי זה מכורה דדמיא לאשה:
הילך סלע זה כו' אינה מכורה. ופריך הש''ס ומה בינה לאשה שאם קידשה בכסף לאחר שלשים יכולה היא שתחזור בה בתוך שלשים ולהתקדש לשני ומאי שנא בשדה דבשלמא בחלוקה הראשונה באומר לו תלוש מן הקרקע לק''מ דהתם כבר החזיק בגוף הקרקע והלכך אין המוכר יכול לחזור בו ולמכרה לאחר אבל הכא שנתן לו כסף יאמר שלא יקנה עד לאחר שלשים וכיון שקיבל זה כסף מיד אחר בתוך שלשים נתבטל מכר הראשון כמו בקדושי אשה:
לשייר לו אכילת פירות. להמוכר בתוך השלשים:
ליידא מילה. ולאיזה דבר א''ל שלא יקנה אותה עד לאחר שלשים:
תלוש מן הקרקע הזה. הי' מוכר קרקע לחבירו ואמר לו תלוש מן קרקע הזה שתקנה לה בכך לאחר שלשים קנה זה ואינו יכול המוכר לא למכרה ולא להקדישה אפי' בתוך שלשים יום:
לשייר לו גיזה ועבודה. בתוך שלשים יום האלו שלא יאסרו עליו גיזה ועבודה בה אבל לא למכרה ושתצא מהקדש עולה לגמרי:
ליידא מילה. ולאיזה דבר אמר לאחר שלשים אם אין לו רשות למכרה בתוך שלשים:
ר' בא בשם ר' יוחנן גרסינן. דפליג על ר' אבהו בשם ר' יוחנן דלעיל וס''ל אם אמר ה''ז עולה לאחר שלשים אינו יכול למכרה ולא להקדישה להקדש אחר אע''פ שהוא בתוך שלשים:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי זוֹ עוֹלָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. כָּל שְׁלֹשִׁים הֲרֵי זוֹ עוֹלָה. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם יָצָאת לַחוּלִין מֵאֵילֶיהָ. מְעִילָתָהּ מָה הִיא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְעִילָתָהּ בְּרוּרָה. רִבִּי זְעִירָא רְבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן אָ‍ֽמְרִין. 32a מְעִילָתָהּ סָפֵק. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי שְׁלֹשִׁים יוֹם. הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ וּמַה בֵין אִשָּׁה. מָצִינוּ הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא פִדְיוֹן וְלֹא מָצִינוּ אִשָּׁה יוֹצְאָה בְּלֹא גֵט. הֵן אַשְׁכַּחְנָן הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא פִדְיוֹן. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. נִכְנָסִין וְלֹא נוֹתְנִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל בִּשְׂדֵה מִקְנָה. הֲרֵי זוֹ גִיטָּהּ שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֵין זֶה גֵט כְּרִיתוּת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בְּרִבִּי לָ‍ֽעְזָר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר מְקוּדֶּשֶׁת. בְּשֶׁקִּידְּשָׁהּ בְּכֶסֶף. אֲבָל אִם קִידְּשָׁהּ בִּשְׁטָר הוֹאִיל וְלֹא לָ‍ֽמְדוּ כְתַב קִידּוּשִׁין אֶלָּא מִגֵּירוּשִׁין. מַה בְגֵּירוּשִׁין אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת אַף בְּקִידּוּשִין אֶנָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא דאת אמר. דבקידושין בכה''ג מקודשת בשקידשה בכסף אבל אם קדשה בשטר ואמר לה הרי את מקודשת לי לשלשים יום הואיל ולא למדו קדושי שטר אלא מגירושין מויצאה והית' לגירושין דמו:
ה''ז גיטך ל' יום. שלא גרשה אלא לשלשים יום אינה מגורשת דלא הוי כריתות ואם בא אחר וקדשה בתוך שלשים לא תפסו הקדושין:
כר''ש. דר' שמעון אומר בפ''ז דערכין גבי שדה אחוזה דדין שדה אחוזה שהקדישה ולא גאלה מיד הגיזבר יוצאה לכהנים ביובל ותנן התם הגיע היובל ולא נגאלה הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה דברי ר' יהודה ומפרש התם טעמא דיליף ממקדיש בית שאין יוצא מן ההקדש בלא דמים ור' שמעון אומר נכנסים אבל לא נותנין דגמר הקדש הקדש מכבשי עצרת דכתיב בהו קדש יהיו לה' לכהן מה התם בחנם אף כאן בחנם וא''כ מצינו לר''ש הקדש יוצא בלא פדיון:
אמר ר' יוסי בר' בון. ואפילו תימא תיפתר דברי הכל שהרי מצינו אפילו לרבי יהודה בשדה מקנה שדה שלקחה ולא באה לו בירושה שאין לה דין שדה אחוזה ואם הקדישה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו שהרי יוצאת לבעלים הראשונים ביובל ומ''מ עד היובל הוי הקדש וא''כ מצינו שיוצא ביובל מיד ההקדש בחנם בלא פדיון:
הרי זו עולה ל' יום. שלא הקדיש אותה אלא לל' יום כל ל' יום ה''ז עולה ואינו יכול לשנות' לקדושה אחרת ולאחר ל' יוצאת לחולין מאיליה ואע''ג דקדושת הגוף הוא ס''ל דפקעה בכדי:
מעילתה מה היא. בתוך אלו ל' יום אם מעל בה מהו:
מעילתה ברורה. חייב עליה קרבן מעילה ודאי כל ל' יום:
מעילתה מעילתה ספק. דס''ל הואיל ולא הקדישה אלא לשלשים ולאחר ל' יוצאת לחולין ספק הוא אם מועלין בה כשאר קדשים או לא:
הרי את מקודשת לי ל' יום ה''ז מקודשת. לעולם:
מצינו הקדש יוצא בלא פדיון. כדלקמי' אבל לא מצינו אשה יוצאה בלא גט וכיון שנתקדשה לו לל' שוב אינה יוצאת ממנו בלא גט:
הן אשכחן. והיכן מצינו הקדש יוצא בלא פדיון:
מֵעַכְשָׁיו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ קִידּוּשֵׁי מֵאָה תוֹפְשִׂין בָּהּ. אָמַר רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. לָכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ קִידְּשָׁהּ הַשֵּׁינִי קִידּוּשִׁין גְּמוּרִין. רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי בְעָא קוֹמ͏ֵי רִבִּי לָ‍ֽעְזָר. מַה נַפְשֵׁךְ. מַה שֶׁקָּנָה בָהּ הָרִאשׁוֹן קָנָה וְהַשְּׁאָר הַשֵּׁנִי בָא וְגוֹמֵר. אָמַר לֵיהּ. וְכִי יֵשׁ נַפְשֵׁךְ בְּעֶרְווֹת. מָהוּ כְדוֹן. כָּל אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ קְנוּיָה לְאָדָם אֶחָד אֲפִילוּ קִידּוּשֵׁי מֵאָה תוֹפְסִין בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו כדון. ומה טעמא לפי שכל אשה שאינה קנויה גמורה לאדם אחד אפילו קדושי מאה תופסין בה ואפי' בא השלישי וקדשה אחר שקדשה השני קדושין גמורין יש לו בה צד קידושין דכיון שהראשון אמר מעכשיו הוה לי' קנויה ומשויירת וקידושי הכל תופסין בה כל זמן שאינה נגמרת להראשון וכן אין קידושי השני יכולין להפקיע של הראשון הואיל שבמקצת קנויה היא להראשון:
א''ל וכי יש נפשך בעריות. וכי אומרי' מה נפשך להקל היכא שיש כאן צד ערוה וכה''ג איתא בכמה דוכתי ביבמות:
בעא קומי ר' אלעזר. עלה אמאי אינה מקודשת לשני נימא מה נפשך מה שקנה הראשון בה קנה כלומר כיון דקנין הראשון לא הי' אלא לאחר ל' יום וקונה ומשיי' הוא ועכשיו שבא השני וקדשה קדושין גמורין נימא דהשאר מה ששייר הראשון השני בא וגומר וליפקעו קידושי הראשון לגמרי:
א''ר לעזר לכן צריכה. למיתני דמקודשת ואינה מקודשת אלא אפי' קידשה השני קידושין גמורין ולא אמר מעכשיו ולאחר עשרים אפ''ה קידושי הראשון לא פקעי לגמרי ואע''פ שלא הגיע זמנו עד לאחר שקדשה השני קדושין גמורין כדלקמן:
אפי' קידושי מאה תופשין בה. אם בא אחר וקידשה מעכשיו ולאחר עשרים ואחר לאחר עשרה ואפילו מאה יש בהן צד קידושין לכלן דכל חד וחד רווחא שבק לחבריה:
בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. אָמַר רִבִּי הִילָא. מָאן דְּאָמַר. תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. כְּשֶׁהַשֵּׁינִי כֹהֵן. וּמָאן דְּאָמַר. לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בְּשֶׁאֵין הַשֵּׁינִי כֹהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
ומ''ד לא תאכל בתרומה בשאין השני כהן. וה''ק אם עכשיו בת כהן לישראל היא לא תאכל שהרי מקודשת להשני:
א''ר הילא. ולא פליגי דמ''ד תאכל בתרומה כשהשני כהן וה''ק אם בת כהן לישראל היתה להראשון וכשקדשה השני כהן תאכל בתרומה דקידושי הראשון ישראל לאו כלום הן לאסרה בתרומה:
בת כהן לישראל תאכל בתרומה. אמתני' קאי אם בא אחר וקידשה בתוך שלשים ואם בת כהן לישראל היא תאכל בתרומה:
הֵי לָךְ כֶּסֶף זֶה שֶׁיִּקָּנֶה לִי עַבְדָּךְ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הָרִאשׁוֹן בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַשֵּׁינִי בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זֶה וָזֶה אֵינוֹ בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זֶה וָזֶה בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. מָאָן דָּמַר. הָרִאשׁוֹן בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. 32b וּמֵת תַּחַת יָדוֹ. מָאן דְּאָמַר. הַשֵּׁינִי בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. כִּי כַסְפּוֹ הוּא. מָאן דְּאָמַר. זֶה וָזֶה בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. הָרִאשׁוֹן וּמֵת תַּחַת יָדוֹ. הַשֵּׁינִי כִּי כַסְפּוֹ הוּא. מָאן דְּאָמַר. זֶה וָזֶה אֵינוֹ בְּיוֹם וּבְיוֹמַיִים. הָרִאשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ כַסְפּוֹ וְהַשֵּׁינִי אֵינוֹ מֵת תַּחַת יָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מ''ד השני ביום וביומיים. אבל לא הראשון דכתיב כי כספו הוא למי שגופו קנוי לו וקסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והוי אצל הראשון כעבד כנעני של אחרים דדינו כישראל ואינו ביום ויומיים:
מאן דאמר הראשון ביום וביומיים. דכתיב ומת תחת ידו וכל שלשים יום תחת ידו קרינן ביה דקסבר קנין פירות שיש להראשון בזה העבד דהיינו תשמישו כל שלשים יום כקנין הגוף דמי:
הראשון ביום וביומיים. בתוך השלשים ישנו עמו בדין יום או יומיים כדין המכה לעבדו הכנעני אם יום או יומיים יעמוד פטור אבל השני לא דאכתי לאו עבדו הוא כדמפרש ואזיל:
לאחר שלשים. וכל השלשים ישמשנו להראשון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source